שאלת הזהות היהודית, במה היא באה לידי ביטוי, הינה אחד הנושאים העולים על הפרק מידי פעם בציבוריות הישראלית ובמיוחד בימים אלו בהם תוכפים עלינו "ימי זיכרון" ו"עצמאות". עדיין מהדהדת באוזנינו ובחלל העולם, זעקתו הכואבת ושאלתו הנוקבת של רבנו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל אל החברה הישראלית החילונית: "אמרו לי במה אתם יהודים?" במה באה לידי
בעקבות מלחמת העולם הראשונה, בה הגברים יצאו אל הקרבות – נשים יצאו לראשונה מהבית לעבוד במפעלים במקום הגברים. מבחינת הנשים הייתה זו הפעם הראשונה שהוכיחו לעצמן ולעולם שהן יכולות לתפקד כמו הגברים במפעלים. היה זה שיאו של הרעיון הפמיניסטי להוכיח שנשים הן כמו גברים. התורה קבעה כבר אלפי שנים לפני כן שנשים וגברים שווים. בכל
אחד הכוחות החזקים הטמונים ביותר בנפש האדם הוא שמרגיש את עצמו כעצמאי, שהוא היוזם והמוציא לפועל והמצליח. והוא נהנה מהישגיו. ואם להגיר את האמת, עיקר הנאתו הוא בזה שלפי דעתו הוא שהוציא את הדבר לפועל [ולא מישהו אחר]. הדבר שבעבורו הוא רץ ועמל ויגע הוא בדרך כלל פחות חשוב בעיניו, לאחר השגתו. מאשר עצם הצלחתו
הדיבור הוא הדבר המרכזי בחיינו. בו אנו יוצרים קשר עם הסביבה, כך אנו מביעים את עמדתנו ובו אנו מבקשים צרכינו. אדם ללא כוח הדיבור או שיש בו את הכוח אך אינו מסוגל להביע את עצמו ולדבר בחופשיות, הרי שחייו קשים יותר. הדיבור הוא חוש חשוב ביותר. אך האם אכן כה פשוט להשתמש בו? האם אנו
שטף המידע, חופש הביטוי, האפשרויות הרבות למילוי הזמן בעניינים קלילים ושובי עין – לכל אלו מתפתים הבריות ואף צורכים רבות מהם. אנשים שטופים בנהר ענק של חומר מידע ובילוי – מחשבים, רדיו דתי, עיתונות, סרטים מבוקרים וספרים – אלה המוגדרים כמיועדים לציבור שומרי התורה. ודאי נסכים לכך שלא כל אלה עומדים בהגדרה של "הלכה למשה